<h1>פסקי הרי"ד — ב"מ</h1>
<h2>דף יד:</h2>
[ב"מ נ"ז ע"א] אמ' רבא אמ' חסא בעי ר' אמי אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, [או אין להן], אמ' רב נחמן הרי אמ' חסא פריש ר' אמי אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, עיין לקמ' בהילכ' כשם שאונאה במקח וממכ'. ר' יונה אמ' אהקדש, ור' ירמיה אמ' אקרקעות, ותרויהו משמיה דר' יוחנן אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, מאן דאמ' אהקדשות כל שכן אקרקעות, ומאן דאמ' אקרקעות אבל הקדשות לא, כדשמואל דאמ' שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל. פי' טעמ' דמילתא הוא דמכי אמ' כלי זה יהא מחולל בפרוטה זו קדשה ההיא פרוטה שהקודש תופש את דמיו, ומכי נתפשה ההיא פרוטה בקדושה יצא הכלי לחולין ושוב אין מועלין בו דהא בהא תליא, כיון דקודש שיני נתפש בקדושה, קודש ראשון יוצא לחולין, דדוקא קדשי מזבח תופשין תמורתן והן אינן יוצאין לחולין, אבל קדשי בדק הבית משעה שתופשין חליפיהן הן יוצאין לחולין, והמותר אם יש להן ביטול מקח מן התורה חייב ליתן אותו והכלי כבר יצא לחולין, ואם אין להן ביטול מקח (מקח) מן התורה אינו נותן כלום, ודומה לזה דין המעילה דתנן במעילה בפ' הנהנה [י"ט ע"ב] אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד. פי' אילו הן קדושין קדושת הגוף ואין יוצאין לחולין לעולם, הילכך יש בהן מועל אחר מועל, שאם נהנה ראובן מבהמת הקרבן וחזר שמע' עוד ונהנה ממנ' שניהן מביאין קרבן מעילה, והוא הדין לכלי שרת, ולא אמרי' ממועל קמ' יצא לחולין שאין יוצאין לחולין לעולם, אבל אם היה כלי של קדשי בדק הבית שאינו קדוש אלא קדושת דמים, כיון שנהנה ממנו הראשון בשוה פרוטה כדתנן התם נתנה קטלה בצוארה וטבעת בידה, ושתה בכוס של זהב כיון שנהנה שוה פרוטה מעל, וכיון שנהנה הראשון בפרוטה יצא כל הכלי לחולין והראשון חייב לשלם הכלי וחומש להקדש, או ישלם גוף הכלי ויוסיף עליו חומשו, או ישלם דמיו וחומשו, וכשרוצה לשלם גוף הכלי וחומשו אז עוד חוזר ונכנס הכלי בקדושה והנהנה ממנו בין הוא בין אחר מועלין בו, אבל קודם שישלמנו חולין גמורים הוא וברשותו עומד ואין בו מעילה, דמשעה שנהנה ממנו בפרוטה אוקמיה [רחמ'] ברשותיה ויצא לחולין, והם הכי נמי בפידיון משעה שנתן פרוטה תחתיו יצא הכלי לחולין, ומיהו במעילה חייב לשלם קרן וחומש מן התורה, אבל בפידיון למאן דאמ' אין להן ביטול מקח אינו חייב לשלם כלום אלא באותה הפרוטה שנתן תחתיו קנאו.
<h2>דף יח.</h2>
[ב"מ נ"ה ע"א] האונאה ארבעה כסף, והטענה שתי כסף, וההודאה שוה פרוטה. חמש פרוטות הן ההודאה שוה פרוטה, והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי.
<h2>דף יט:</h2>
[ב"מ נ"ז ע"א] אמ' רבא אמ' חסא בעי ר' אמי אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, [או אין להן], אמ' רב נחמן הרי אמ' חסא פריש ר' אמי אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, עיין לקמ' בהילכ' כשם שאונאה במקח וממכ'. ר' יונה אמ' אהקדש, ור' ירמיה אמ' אקרקעות, ותרויהו משמיה דר' יוחנן אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, מאן דאמ' אהקדשות כל שכן אקרקעות, ומאן דאמ' אקרקעות אבל הקדשות לא, כדשמואל דאמ' שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל. פי' טעמ' דמילתא הוא דמכי אמ' כלי זה יהא מחולל בפרוטה זו קדשה ההיא פרוטה שהקודש תופש את דמיו, ומכי נתפשה ההיא פרוטה בקדושה יצא הכלי לחולין ושוב אין מועלין בו דהא בהא תליא, כיון דקודש שיני נתפש בקדושה, קודש ראשון יוצא לחולין, דדוקא קדשי מזבח תופשין תמורתן והן אינן יוצאין לחולין, אבל קדשי בדק הבית משעה שתופשין חליפיהן הן יוצאין לחולין, והמותר אם יש להן ביטול מקח מן התורה חייב ליתן אותו והכלי כבר יצא לחולין, ואם אין להן ביטול מקח (מקח) מן התורה אינו נותן כלום, ודומה לזה דין המעילה דתנן במעילה בפ' הנהנה [י"ט ע"ב] אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד. פי' אילו הן קדושין קדושת הגוף ואין יוצאין לחולין לעולם, הילכך יש בהן מועל אחר מועל, שאם נהנה ראובן מבהמת הקרבן וחזר שמע' עוד ונהנה ממנ' שניהן מביאין קרבן מעילה, והוא הדין לכלי שרת, ולא אמרי' ממועל קמ' יצא לחולין שאין יוצאין לחולין לעולם, אבל אם היה כלי של קדשי בדק הבית שאינו קדוש אלא קדושת דמים, כיון שנהנה ממנו הראשון בשוה פרוטה כדתנן התם נתנה קטלה בצוארה וטבעת בידה, ושתה בכוס של זהב כיון שנהנה שוה פרוטה מעל, וכיון שנהנה הראשון בפרוטה יצא כל הכלי לחולין והראשון חייב לשלם הכלי וחומש להקדש, או ישלם גוף הכלי ויוסיף עליו חומשו, או ישלם דמיו וחומשו, וכשרוצה לשלם גוף הכלי וחומשו אז עוד חוזר ונכנס הכלי בקדושה והנהנה ממנו בין הוא בין אחר מועלין בו, אבל קודם שישלמנו חולין גמורים הוא וברשותו עומד ואין בו מעילה, דמשעה שנהנה ממנו בפרוטה אוקמיה [רחמ'] ברשותיה ויצא לחולין, והם הכי נמי בפידיון משעה שנתן פרוטה תחתיו יצא הכלי לחולין, ומיהו במעילה חייב לשלם קרן וחומש מן התורה, אבל בפידיון למאן דאמ' אין להן ביטול מקח אינו חייב לשלם כלום אלא באותה הפרוטה שנתן תחתיו קנאו.
